זהו השיר השני מתוך אלבום הבכורה הישראלי של אריק משעלי ,
לאחר 15 שנות יצירה מוזיקלית בתוך האתני האנדלוסי מפנה משעלי את זמנו לכתיבת יומן אישי אם תרצו לתוך אלבום שירי העוטף את שיריו במלודיות באווירה נוסטלגית ומלאת רומנטיקה
את האלבום פותח משעלי בסדרת פרידות השיר הראשון ג’ורג’יה ספניה מדבר על פרידה מהחיים
של אהוב או אהובה יבחר המאזין לקחת לעצמו ,אך הן בשיר הראשון והן כאן באנג’ליקה אינו חוסך משעלי את כאביו מהנייר ומאוזני מאזיני.
השילוב הפרדוקסלי בין טקסטים דרמתיים למלודיות רומנטיות הופכות את האלבום למיוחד ונצחי
כמו השירים הנוסטלגיים שכל כך חסרים בנוף המודרני